<h1>רבינו ירוחם נכ"א ח"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
בחוצה לארץ מוכח מדין התלמוד שדמאי אינו נוהג בחוצ' לארץ אבל מעשר ותרומה נוהג. ואם תאמר למה אין אנו נותנין אות' עתה, אמרו בשם רבינו תם שהקרקעות משתעבדין עכשיו לשרים בטסקא, ודינא דמלכותא הוא שאם לא יתנו טסקא שיהא הקרקע מופקעת לשרים, ואם כן אינם כשלנו ואנו כמו אריסין בעלמא, ותנן בחלה [פ"ד מ"ז] ישראל שהיו אריסי' לגוים בסוריא פטורי'. והקשו עליו כי גם בימי חכמים היה זה הדין והיו נותנים טסקא והיו מעשרין [וכי תימא שהיו מעשרין] מאותם שלא היו נותנים טסקא, וגם היום יש מהם שאין נותנין טסקא. ובירושלמי [חלה פ"ד ה"ד] משמע כי בעבור אלו הכתות שהעמידו הנוצרי' לדרוש להם ולהעמיד דתם ותקנו להם מעשרות ואם היו ישר' מפרישי' יהיו צריכים לתתו להם התירום שלא ליתנם בחוצ' לארץ, ואפשר שעל זה אנו סומכים וכל מקום שהלכה רופפת הלך אח' המנהג. ועוד נרא' שלא נתחייבו מעולם אלא הסמוכים לארץ ישראל אבל לא הרחוקים וכן כתב הרמב"ם והרא"ש. כל זה כתבו התוספו' בעבודה זרה על ההיא דבצר לאו היינו בצרה.
כתב הרמב"ם כי בודאי פיאה נוהגת מדין התלמוד בחוצה לארץ מדבריהם (ויש לומר) [ויראה לי] דה"ה שאר מתנות עניים שהן לקט שכחה ופאה ועוללות בפרק ראשון ממתנות עניים.
<h2>דף קד:</h2>
חלת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן ולא גזרי' שמא יאכל הזר כך פשוט ובחלה ובכמה דוכתי. חלה נותנה לכל כהן פי' ואפילו עם הארץ כך פשוט ובמסכת חלה. ורבינו שמשון כתב לא לכהן עם הארץ דהא אמרינן [לקמן ק"ל ע"ב] דאין נותנין לכהן עם הארץ, אלא לכל כהן אפילו אינו אוכל חוליו בטהר' אבל הוא כהן חבר. ובירושלמי [חלה פ"ד ה"ד] אמרי' בין חבר בין עם הארץ, וכתב הרא"ש וי"ל דבחלה שנייה איירי אחר שנתן האחת לאור, כי השנייה נתנת לכל כהן אפילו עם הארץ.
<h2>דף קלד.</h2>
נכרי שנתגייר והיתה לו עיסה, נעשית עד שלא נתגייר פטו' משנתגייר חייב ואם ספק חייב כי הוא ספק איסורא ולחומרא ומוכר החלה לכהן כיון שהוא ספק פשוט בחלה ובחולין.
<h2>דף קלה:</h2>
עיס' של ב' שותפי' חייבת בחלה כך מוכח ובכמה דוכתי דלא אימעיטא [אלא] משותפות גוי.
נכרי שנתן לישראל לעשות לו עיסה פטורה מן החלה, זולתי אם נתן לו במתנה קודם גלגול. וישראל שנתן לנכרי חייבת בחלה. והעושה עיסה עם הנכרי כלומר ששניהם שותפין בה, אם אין שיעור חלה בשל ישר' פטורה מן החלה כך פשוט במ' חלה. והא דאמרינן [חולין קל"ה ע"ב] דשותפות גוי פוטר, מיירי שאין שיעור בשל ישראל. ואותה שכתבתי למעלה דעיס' ארנונא חייבת מיירי שבחלק ישראל יש בו שיעור חלה, א"נ כדאמרינן בירושלמי [חלה פ"ג ה"ד] דמיירי שהוא ברשות ישראל ושמא ימלך הגוי שלא ליטלה ולפיכך חייבת. יש מפרשים שאין מפריש חלה מאותה עיסה דכיון שחלק הגוי פטור ה"ל מן הפטור על החייב, אלא לש עיסה אחרת כשיעור חלה ומפרי' עליה. וי"א שמפריש ממנה, מאחר שהכל מבולבל א"א שלא יהיה בזה שמפריש שום דבר מחלק הישראל דמן התורה אין לה שיעור, וכן נראה עקר.
<h2>דף קלו:</h2>
כתב הרמב"ם כי בודאי פיאה נוהגת מדין התלמוד בחוצה לארץ מדבריהם (ויש לומר) [ויראה לי] דה"ה שאר מתנות עניים שהן לקט שכחה ופאה ועוללות בפרק ראשון ממתנות עניים.
